צוללות הוא משחק קלאסי על רשת משבצות, שבו שני שחקנים מציבים בסתר את הצי שלהם ומכריזים בתורות על קואורדינטות ירי. במבט ראשון הוא נראה כמו ניחוש פשוט, אבל משחק טוב הופך במהירות לשילוב של הסתברות, זיכרון ורישום מדויק של החטאות. הכללים הפשוטים הפכו אותו נגיש לילדים ולמבוגרים, והצורה על נייר שמרה עליו לאורך דורות.
ההיסטוריה של המשחק צוללות
מקורות על נייר וגרסאות ראשונות
לא ידוע מתי בדיוק הופיע צוללות, משום שהמשחק התקיים זמן רב כמסורת בית ספרית וביתית. לא היה צורך בקופסה או בלוח מיוחד: דף משובץ, שתי רשתות וסימנים מוסכמים לספינות, פגיעות והחטאות הספיקו. הפשטות הזאת אפשרה למשחקים דומים להיווצר במקומות שונים ולנוע בקלות בין תלמידים, משפחות וחברים.
בתחילת המאה ה-20 נושא הקרב הימי היה מוכר בעיתונות ובתרבות הפופולרית. רשת הקואורדינטות נתנה דרך מסודרת להפוך קרב דמיוני למשחק עם כללים. אחת הגרסאות המסחריות המוקדמות הייתה Salvo, שיצאה בארצות הברית בשנת 1931 על ידי Starex. היא השתמשה ברשתות מודפסות והציעה גם רעיון של כמה יריות בתור אחד.
בשנות ה-30 וה-40 הופיעו משחקים נוספים בעלי רעיון דומה, ובהם Broadsides: The Game of Naval Strategy של Milton Bradley. השחקנים הסתירו ספינות וניסו להבין את מיקום היריב לפי התשובות «פגע» ו«החטיא». לכן צוללות התפתח פחות כהמצאה יחידה ויותר כעיקרון משחק יציב: מידע מוסתר, קואורדינטות ושלילה הדרגתית של אפשרויות.
גרסת הפלסטיק של Milton Bradley
הצורה הבינלאומית המוכרת של המשחק התגבשה בשנת 1967, כאשר Milton Bradley הוציאה את גרסת הפלסטיק Battleship. במקום דף נייר קיבלו השחקנים לוחות מתקפלים, דגמי ספינות קטנים ופינים צבעוניים לסימון פגיעות והחטאות. מחיצה אנכית הסתירה את השדה של כל שחקן, ורשת נוספת שימשה לרישום היריות לעבר היריב.
הגרסה הזאת לא שינתה את המהות של צוללות, אך היא שינתה מאוד את הדרך שבה אנשים זיהו את המשחק. משחק הנייר היה כמעט בלתי נראה וחי במחברות ובשולי דפים. גרסת הפלסטיק הפכה אותו לחפץ ברור עם קופסה, ספינות וסימונים אדומים ולבנים. עבור רבים זו הפכה לתמונה הקלאסית של המשחק.
הפופולריות של צוללות נובעת מהאיזון בין פשטות לטקטיקה. מתחיל יכול להבין את הכללים במהירות, אך שחקן מנוסה חושב על הצבת הספינות, על דפוס החיפוש ועל המשמעות של כל החטאה. גם ירייה שלא פגעה מספקת מידע, כי היא סוגרת חלק מהשדה ומצמצמת את האפשרויות שנותרו.
גרסאות אלקטרוניות וחיים דיגיטליים
בשנות ה-70 הגיע המשחק גם לגרסה אלקטרונית. Electronic Battleship של Milton Bradley יצא בשנת 1977 והוסיף צלילים והצגה אוטומטית של חלק מאירועי המשחק. עבור התקופה זו הייתה דרך להפוך משחק לוח מוכר לחוויה דרמטית יותר, עם אור וקול שמחזקים את תחושת הקרב.
בהמשך עבר צוללות למחשבים, לטלפונים ולדפדפנים. גרסאות דיגיטליות הוסיפו משחק נגד המחשב, משחקי רשת, סימון אוטומטי וגדלים שונים של לוח. למרות זאת גרסת הנייר לא נעלמה, מפני שהיא עדיין דורשת רק דף ועט ויכולה להתחיל כמעט בכל מקום.
צוללות שרד משום שהוא מובן בלי רכיבים מורכבים. קואורדינטות, פגיעה והחטאה הן פעולות פשוטות, אבל הן יוצרות מתח: היכן מסתתרת הספינה האחרונה, האם היריב בנה דפוס חכם, והאם כדאי לחפש ליד פגיעה קיימת או באזור חדש. הפשטות הזאת היא מקור הכוח של המשחק.
צוללות הפך לקלאסיקה בזכות שילוב של נגישות וחשיבה טקטית. ההיסטוריה שלו מראה כיצד רעיון קטן על רשת משבצות יכול לעבור מנייר לפלסטיק ולמסך בלי לאבד את ליבו.